החזק שורד: לא יעזור, זו הדרך היחידה להתגבר על המגפה

חזרה לבלוג

החזק שורד: לא יעזור, זו הדרך היחידה להתגבר על המגפה

דרווין לימד אותנו שלא החזק ביותר שורד, אלא זה המגיב בדרך המהירה ביותר לשינוי. משבר הקורונה הדגים זאת: תרבויות שהצליחו להתאים את עצמן לשינויים שהמגפה יצרה, הן אלו שמתמודדות עם המשבר יותר טוב, וצפויות לצלוח אותו.

משבר הקורונה חשף בפנינו עד כמה אנחנו שברירים בפני הטבע. אירוני שדווקא ברגע הזה בהיסטוריה, שבו האנושות חזקה יותר מאי פעם מבחינה טכנולוגית, דווקא אז אנחנו מרגישים שבריריים כמו שמעולם לא היינו. אבל משבר הקורונה הבהיר לנו גם דבר נוסף ומשמעותי לא פחות. הוא הבהיר לנו שישנן תרבויות שמסוגלות לצלוח משברים יותר בקלות מתרבויות אחרות.

כשם שיש אבלוציה של תכונות, שבה התכונות שהובילו להצלחה בעבר השתמרו, כך גם יש אבולוציה של חברות ותרבויות. מאפיינים תרבותיים שהביאו להצלחה יחסית בעבר השתמרו, והביאו לשרידות טובה יותר של מאפיינים תרבותיים. 

דרווין הראה שמינים יכולים להשתנות בתהליך של ברירה טבעית. שינויים שיימצאו יעילים, יזכו את בעליהם בחיים ארוכים יותר ובסיכויים גדולים יותר להוליד צאצאים. זוהי מהותה של הברירה הטבעית – ניצחונו של זה שיודע להתאים עצמו לסביבה (survival of the fittest). 

ריצ’רד דוקינס טען כי תרבויות מתפתחות באופן דומה לאוכלוסיות או לאורגניזמים, ומצייתות לחוקי הברירה הטבעית. נורמות תרבותיות ודפוסי חשיבה מועברים מדור לדור, ורעיונות אלה עשויים לשפר או לגרוע מסיכוייהן של תרבויות לשרוד.

כך למשל, הנורמות שהיו נהוגות בקיבוץ המסורתי, כמו לינה משותפת והפרדת הורים מהילדים בגיל צעיר, לא שרדו, מכיוון שהביאו לבעיות נפשיות קשות ולנזקים ארוכי טווח שפגעו בחוסן הנפשי, ולכן גם הפיזיולוגי, של הפרטים בחברה. כשם שבאבולוציה של בעלי חיים, התכונות שהובילו להצלחה יחסית בעבר השתמרו, באבולוציה של תרבויות, מאפיינים תרבותיים שהביאו להצלחה, השתמרו ועיצבו את פני החברה. 

קולקטיביזם מול אינדיווידואליזם

לאחרונה נשמעת טענה שקולקטיביזם הוא דרכה של אוכלוסייה להגן על עצמה מפני התפשטות של מחלות ומגפות. השקפות קולקטיביסטיות מדגישות את חשיבותה של הלכידות הקבוצתית, ואת העדפת טובת החברה (הקולקטיב) על פני טובתו של הפרט. תרבויות קולקטיביסטיות מדגישות את חובות הפרט וקבלת הנורמות הקבוצתיות. תפישות אינדיווידואליסטיות הנפוצות בתרבות המערבית, לעומת זאת, רואות בפרט יישות עצמאית מובחנת. הדגש בתרבויות אלו מושם על זכויות הפרט, הגשמה עצמית וביסוס זהות ייחודית. 

ד”ר קורי פינצ’ר מאוניברסיטת ניו מקסיקו טוענת שחברות קולקטיביסטיות נוטות להיות שמרניות יותר ולהגיב על חציית קווים או הפרת נורמות בצורה תקיפה יותר. 

אם נבחן חברות קולקטיביסטיות, נראה היסטוריה של התמודדות עם מחלות קשות ומגפות, מה שהוביל להקצנה של ערכי משמעת וציות לסמכות. ואכן, באזורים שבהם תפוצתם של מחוללי מחלות רחבה יותר, כמו באזור הקו המשווה (אזור שמאופיין באקלים טרופי, וטמפרטורות גבוהות לאורך כל השנה שמלוות בממטרים כבדים ולחות גבוהה. השילוב בין אלו מאיץ התפשטות של מחלות), נמצא יותר תרבויות קולקטיבסטיות.

האמונה באינדיווידואליזם, לעומת זאת, מעלה את הסיכויים להעברת פתוגנים. הגנים לאינדיווידואליזם הם גנים עם התאמה (Fitness) נמוכה לתנאי הסביבה, ולכן באזורים אלה נמצא פחות חברות אינדבידואליסטיות. ככל שמצפינים או מדרימים מהקו המשווה, ניתן למצוא חברות יותר אינדיווידואליסטיות ופחות מחוללי מחלות בסביבה.

מגפת הקורונה הראתה שתרבויות קולקטיבסטיות מתמודדות עם המגפה טוב יותר. אם ניקח לדוגמא את סין או קוריאה הדרומית, הן לא נדרשו להשתנות כי המשמעת זה טבע שני אצלן, הן לא נדרשו לעשות ויתורים כואבים על החופש. המבחן האמיתי הוא של חברות המערב, שנאלצו לוותר על ערכי הפרט, על החופש שהן כל כך מאמינות בו. תרבויות המערב הבינו בדרך הקשה שהדרך היחידה להתגבר על המגפה היא פגיעה אנושה בזכויות הפרט ואימוץ ערכים קולקטיבסטיים.

הכל זה מלמעלה

דבר נוסף שלמדנו על בשרנו זה שאמונה עיוורת ודטרמיניסטית, שלפיה “הכל כתוב מלמעלה”, אינה יעילה גם היא בהתמודדות עם מגפות. בנייר עמדה המפרט את הסוגיות הייחודיות המגבירות את הסיכון להתפשטות נגיף הקורונה בחברה הערבית, שפורסם על ידי ארגון “יוזמות אברהם”, נכתב: “החברה הערבית פגיעה לנזקי מגפת הקורונה יותר מכלל האוכלוסייה בישראל… בשל המאפיינים הייחודיים של החברה הערבית, עלול להיות מצב שבו חלק מההנחיות לא מיושמות במידה מספקת בחברה זו. בין מאפיינים אלה ניתן למנות את: …אמונה דטרמיניסטית שלפיה ‘הכל כתוב’. בשל כך, ההנחיות עשויות להיתפש כצעדים הסותרים את סגנון החיים ולכן עלולה להיות נטייה להפרן”.

מאפיינים תרבותיים דומים נצפו גם בחברה החרדית, שסבלה מהתפשטות לא פרופוציונלית של המגפה בהשוואה לשאר האוכלוסייה. בסופו של דברים גם הרבנים האדוקים ביותר הבינו שלהתפלל לאלוהים זה לא מה שיסייע פה, ונאלצו ליישר קו עם ההנחיות. זה לא מפתיע שגם בחברה הערבית וגם בחברה החרדית הסיכוי להתפשטות המגפה גדול יותר. תרבויות המטילות את האחריות למצבן על גורם חיצוני אינן תרבויות שיכולות לשרוד בסביבה משתנה, מכיוון שבמקום להתאים את התנהגותן לסביבה המשתנה, הן ממשיכות לנהוג באותו אופן בציפייה שהישועה תגיע מלמעלה.

הרעיון החשוב שמסתתר פה בהשראתו של דרווין, הוא זה שלא החזק או האינטליגנטי ביותר שורד, אלא זה המסתגל במהירות לשינוי. ניתן לראות בבירור שהחברות שהתגברו הכי מהר הן לא החברות בעלות הכלכלה הכי יציבה או בעלות המשאבים הרבים ביותר.

היו שני סוגי חברות שהתגברו במהירות על המשבר: חברות בעלות משמעת ברזל כמו סין ואלו שהצליחו להתאים עצמן במהירות לשינוי. ישראל היא ללא ספק מודל להסתגלות מהירה לשינוי. זו לא התנהלות הממשלה שהצילה אותנו מפני הקורונה, זו היכולת של הפרטים להסתגל במהירות לשינויים, להפנים את המציאות החדשה ולנהוג באופן אחראי.

האתגר במדינה כמו שלנו משמעותי הרבה יותר בהשוואה למקומות אחרים שבהם צייתנות והקשבה להנחיות הוא טבע שני. לכן התנהגות התושבים במהלך המשבר היא דוגמה לדרוויניזם במיטבו.


שיתוף

חזרה לבלוג

דברו איתנו
close slider
אז במה אנחנו יכולים לעזור לכם?