עזבו אתכם מקנאביס – מה היה קורה אם ביל גייטס היה לוקח LSD

חזרה לבלוג

עזבו אתכם מקנאביס – מה היה קורה אם ביל גייטס היה לוקח LSD

בניגוד לתפישה הרווחת לגבי סמים פסיכדליים, מחקרים מראים שהם דווקא מפחיתים את הפעילות המוחית. הם לא משפיעים על החוויות שלנו אלא מאפשרים אותן - מעין מגבר למה שמתרחש בלא מודע

חוקרים באוניברסיטת ניו יורק וג’ון הופקינס, נתנו פסילוסיבין (Psilocybin), החומר הפעיל בפטריית קסם, לאנשים שאובחנו עם סרטן – חלקם חולים סופניים – בתקווה שהם יחוו חוויה מיסטית שתשנה את הגישה שלהם בנוגע למוות, ותסייע להם למות בשלוות נפש. לפני הטיפול, התמודדו החולים עם דיכאון, חרדה ופחד. לאחר מנה אחת של הסם חוו כל החולים, הפחתה מיידית ברמות החרדה והדיכאון, הם הפסיקו לפחד מהמוות.

מייקל פולאן מספר בספרו “How to change your mind” על דיינה בייזר, בת 60, שלא השתמשה בסמים בחייה. היא אובחנה עם סרטן כבד שטופל בהצלחה, אך רק המחשבה שהסרטן עלול לחזור, הוציאה אותה מתפקוד. היא נרשמה לתוכנית ניסויים באוניברסיטת ניו יורק שבמהלכה לוקחים המטופלים מנה אחת של LSD. הניסוי שונה מכל דימוי שאולי יש לכם, של לקחת פטריה וללכת לחוף הים. מדובר על ניסוי מבוקר שמודרך על ידי מטפלים מנוסים שמכינים את המטופל במהלך 7 מפגשים לחוויה.

תיכנע לחוויה

ההוראות לקראת המסע מכונות על ידי החוקרים “הוראות טיסה” (Flight instructions) והן מפרטות מה צריך לעשות אם החוויה יוצאת משליטה. העצה המרכזית – “לזרום”. אתה רואה גרם מדרגות, תעלה; אתה רואה דלת, תפתח אותה; אתה רואה מפלצת – אל תברח, תתעמת; תשאל – מה את עושה בראשי, מה יש לך ללמד אותי. במילים אחרות – תכנע לחוויה. עצות אלו הן מה שעושה את ההבדל בין “טריפ” טוב ל”טריפ” רע.

במהלך המסע, המטפלים יושבים עם המטופל וקשובים לתהליך שהוא עובר. מטרתם לסייע למטופל להגיע למקומות שמעולם לא ביקר בנפשו. אבל רגע המפתח אינו החוויה עצמה, אלא “סשן האינטרגרציה” – התהליך בו מייצרים משמעות מהחוויה בסיומה. אותה דיינה מספרת שהיא נכנסה לתוך גופה, וראתה לפתע גוש שחור מתחת לכלוב הצלעות שלה. זה לא היה הסרטן כי הוא לא היה במיקום הנכון. היא הבינה שזה הפחד שלה והחלה לצרוח עליו – “צא לי לעזאזל מהגוף”. והוא אכן נעלם. המסע גרם לה להבין שהיא לא יכולה לשלוט בסרטן אבל היא יכולה לשלוט בפחד שלה”.

למרות מה שנהוג לחשוב, הסם לא מכתיב את החוויה, הוא רק מאפשר אותה, מעין מגבר למה שמתרחש בלא מודע.

מה קורה במוחנו תחת השפעת LSD?

התבוננות בפעילות המוחית של אנשים תחת השפעת LSD חשפה תופעה מוזרה שכלל לא תואמת את סערת החושים שאנשים מתארים. במקום לראות פעילות מוחית סוערת ב”רשת ברירת המחדל” (The default mode network) המעורבת בנדידת מחשבות, התבוננות פנימית והעלאת זכרונות, הרשת השתתקה, הפעילות המוחית הופחתה באופן משמעותי.

רשת ברירת המחדל היא הכתובת לתחושת האגו או העצמי שתבע פרויד. האגו מאפשר תחושת זהות יציבה, היכולת להתעורר בכל יום ולדעת מי אני, מה אני אוהב, מה עשיתי אתמול ומה אני אמור לעשות היום. האגו הוא גם השומר בכניסה, הוא דואג לשמור מחוץ למודעות דברים המאיימים עלינו, להדחיק  מחשבות מעוררות חרדה. הסם מייצר שינוי רדיקלי במודעות, ומאפשר להיפרד למספר שעות מתחושת העצמי שכה מרכזית בחיינו.

התפוררות האגו - נפרדים מהעצמי

פירוש המונח פסיכדלי הוא שילוב בין המילה היוונית נפש או תודעה (psychē) עם המילה גלוי (dclôsē). הכוונה היא ליכולתם של הסמים לגלות צדדים חבויים של הנפש. הסמים הפסיכדליים מחלישים את חומת ההגנות של האגו. זוהי הסיבה שתחת השפעת הסם ישנה “התפוררות האגו” (ego dissolution), אין מודעות או תחושת עצמי ואת מקומה תופסת תחושת חיבור עמוקה לסביבה. אנשים לראשונה בחייהם מבינים שהם לא זהים לאגו שלהם.

אלברט הופמן כותב ב”דלתות לתודעה”, שהתודעה מגבילה יותר משהיא מייצרת, היא מצמצמת את החוויה שלנו לפס צר של מידע המאפשר תפקוד תקין. הסם מאפשר לפתוח את דלתות התודעה כך שהרבה יותר מידע נכנס פנימה ממסתורי הנפש וכן מהסביבה.

לחזור לילדות

דרך יעילה להבין את האופן שבו סמים פסיכדליים עובדים היא לחשוב על איך זה להיות תינוק. הכל חדש, מעניין, מסקרן, גם גירויים מוכרים נחווים מחדש, כל משחק או גירוי חדש עשוי לרגש. הדמיון נכנס לפעולה כי אינו מדוכא על ידי המציאות. ככל שאנו מתבגרים המוח הופך עצור, בשליטה, ישנן יותר הגבלות. הסם גורם למערכת המוחית לחזור למבנה יותר פשוט וחופשי.

“אין זו הגזמה לומר שכאשר עושים שימוש אחראי וזהיר בסמים פסיכדליים, הם יהיו עבור פסיכיאטריה מה שהמיקרוסקופ לביולוגיה או הטלסקופ לאסטרונומיה. כלי זה מאפשר ללמוד על תהליכים חשובים שבמצב רגיל, אינם זמינים להתבוננות ישירה” (גרוף, 1980), מדובר על ההתערבות הנפשית הכי יעילה שנצפתה במחקר הפסיכיאטרי עד היום.  

למה הסם יצא משימוש?

בשנות ה-60 השימוש בסמים פסיכדלים היה נפוץ, כחלק אינטגרלי מהתרבות, ככלי טיפולי המאפשר להוריד את הגנות המטופל, ככלי מחקר שהניב תוצאות מבטיחות בטיפול באלכוהול, בדיכאון, חרדה ואובססיות ואפילו ה-CIA עשה בו שימוש בחקירות. עד ש ב-1970 חתם נשיא ארה”ב ריצ’ארד ניקסון על מסמך שהוציא את כל הסמים הפסיכדליים מחוץ לחוק כולל לצרכי מחקר, וגרם לנו להפסיד 35 שנות מחקר מבטיח.

הסיבה הגלויה היתה מספר אפיזודות של אנשים עם נטיות לדיכאון או סכיזופרניה שבעקבות שימוש לא מבוקר בסם, קפצו מבניין, נכנסו לדיכאון או חשבו שהם דמות משיחית. זו בדיוק הסיבה שישנה חשיבות להדרכה ולסינון האנשים המורשים לעשות שימוש בסם. אם יש נטייה מוקדמת להפרעה נפשית כמו סיכוזפרניה – שימוש בסמים מכל סוג, כולל קנאביס, עשוי להעיר אותה.

טענה נוספת היתה שהשימוש גורם לפלאשבקים ופסיכוזה, אך למעשה מבחינה פיזיולוגית, בהשוואה למשככי כאבים שאנו לוקחים באופן קבוע, סמים פסיכדליים אינם רעילים, אינם גורמים להתמכרות, אין להם השפעה גופנית, המולקולות נשטפות מהמוח במהירות ולרוב לאנשים אין אפיזודות אלימות לאחר השימוש. התימה החוזרת לאחר השימוש הינה שאהבה זה הכוח החשוב ביקום.

הסיבה הסמויה היא, שהסמים הוצאו מחוץ לחוק כיוון שהחוויה הפסיכדלית שוברת מבנים חברתיים, משפחתיים ובפרט ממשלתיים שעליהם גדלנו והתקבעו כנורמות המאפשרות תפקוד תקין כחברה. החוויה מאפשרת ניתוק מכל ה”אמיתות” הקיימות, מה שמוביל לערעור על מבני שלטון מסורתיים. עדות לכך ניתן למצוא במה שקרה לחברה האמריקאית בשנות ה-60 במהלך המהפכה של תרבות הנגד שכונו “ילדי הפרחים”. הם התנגדו לאורתודוקסיה הפוליטית והחברתית והטיפו לשלום ואחווה בין בני האדם.

האם יש ערך בשימוש בסמים פסיכדליים לשאר האוכלוסייה?

מדיווחים ראשוניים עולה כי לקיחת מנות קטנות (10 מ”ג) של LSD על בסיס קבוע (microdose) יעילה לשיפור הרווחה הנפשית של אנשים בריאים (The betterment of well people). הם מסייעים לחרדה, דיכאון, מצב רוח ומגבירה יצירתיות. בשנים האחרונות ישנו רנסנס בכל הנוגע לשימוש בסמים פסיכדליים. זו אחת הסצנות המרכזיות בסיליקון ואלי, חברות טכנולוגיה עושות בהם שימוש בתהליכי הכשרת מנהלים ועידוד היצירתיות בקרב מפתחים.

שיתוף

חזרה לבלוג
דברו איתנו
close slider
אז במה אנחנו יכולים לעזור לכם?