עם כל הכבוד לילדים שלכם, בואו, גם גורילה יכולה לעשות swipe

חזרה לבלוג

עם כל הכבוד לילדים שלכם, בואו, גם גורילה יכולה לעשות swipe

כשם שיש חשיבות ללימוד חיבור וחיסור לפני שלומדים להשתמש במחשבון, ילדים צריכים ללמוד על העולם הפיזי לפני שהם נחשפים לעולם הווירטואלי

ג’ני נולדה ב-18 באפריל 1957 בארה”ב. כבר בחודשים הראשונים לחייה, אביה הגיע למסקנה שהיא סובלת מפגיעה מנטלית. דעתו התחזקה ככל שהתבגרה. כשהיתה בת 20 חודשים, נעל אותה בחדר קשורה לכיסא ומנע מנה כל סוג של מגע או אינטרקציה אנושית מלבד צעקות וגידופים מדי פעם כשהשמיעה רעש. כתוצאה מהבידוד, ג’ני לא נחשפה לאינטראקציה מילולית משום סוג.

כאשר רשויות הרווחה מצאו את ג’ני בגיל 13, הם הוציאו אותה מיד מהבית והחלו בניסיונות שיקום. פסיכולוגים התפתחותיים החלו ללמד אותה לדבר על בסיסי יומי. בהתחלה ניכרה התקדמות, אחרי שנה של לימוד אינטנסיבי היא הצליחה לחבר 3 מלים יחד, אך התקווה היתה מוקדמת מדי, וג’ני נשארה תקועה בשלב השפתי הזה כל חייה.

ההתעללות הנוראית שעברה ג’ני פתרה מחלוקת מהותית בקרב החוקרים שעד אז לא ניתן היה להכריע בה. היא הובילה להבנה שרכישת שפה, כמו כל התנהגות אחרת, אינה יכולת שהיא לחלוטין מולדת או לחלוטין נרכשת, אלא שילוב בין נטייה מוקדמת המובנית בנו מלידה לרכישת שפה ובין עצם החשיפה לשפה.

הגילוי של תקופה קריטית

הדבר המרכזי שהמקרה של ג’ני מלמד אותנו הוא שרכישת שפה נתונה לתקופה קריטית, תקופה מוחית מיוחדת, שבה מבנים במוח שהתינוק נולד איתם זקוקים לגירויים מהסביבה כדי להתפתח. כשמבנים אלו אינם מקבלים את הגירוי הנחוץ להתפתחותם, הם ניזוקים ומידלדלים עד למצב של נזק בלתי הפיך. לאחר תקופה זו, מוחנו לא יוכל לרכוש את היכולת בשלמותה.

אבל הדבר המהותי הוא שתקופה קריטית היא שלב דומיננטי במגוון יכולות שונות מעבר לשפה. כיום, כשהזמן שמבלים ילדים מול המסך נמצא במגמת עלייה מתמדת, אנו מונעים מהילדים רבים מהגירויים הנחוצים להתפתחות קוגניטיבית תקינה.

הגירויים שהמוח צריך אינם כוללים מסכי מגע

יש חשיבות לכך שהילדים ילמדו על העולם הפיזי, התלת ממדי, לפני שהם פוגשים בעולם הווירטואלי כשם שיש חשיבות ללימוד חיבור וחיסור לפני שלומדים להשתמש במחשבון. בין הלידה לבין גיל שלוש המוח שלנו מתפתח בקצב מהיר והוא רגיש במיוחד לסביבה. שינויים שחלים במוחם של ילדים בזמן זה עשויים להיות בעלי השפעות רחוקת טווח.

ההתפתחות הנורמלית של מערכת הנוירונים במוח זקוקה לגירויים כמו משחקי דימיון, מישוש, אינטראקציות אנושיות ומשחקי הרכבה לפני שהם נחשפים למסכי מגע. שימוש במסכי מגע מוביל לפגיעה ביכולת להעריך משקל ונפח של חפצים.

המסך מעודד חשיבה שטחית

מוחנו, שהתפתח בסביבה הטבעית, אינו מורגל להצפה כה מסיבית של גירויים. האזורים האחראיים לעיבוד המידע נדרשים לפתח יכולות מסוג חדש, המאפשרות עיבוד מגוון רב של גירויים בו זמנית. כתוצאה מכך, הילדים מפתחים חשיבה מבוזרת שהיא ההיפך הגמור מריכוז. סוג החשיבה הזה מונע מהילדים את היכולת לחשוב לעומק וגורם להם לנתח מידע בצורה שטחית, בלבד ומוביל לבעיות קשב וריכוז, קשיי לימוד וקשיי שליטה וויסות.

כתוצאה מכך, ארגון רופאי הילדים האמריקני פירסם המלצה שלא לחשוף ילדים עד גיל שנתיים למסכים בכלל, ללא שום קשר לתוכן שעל המסך.

פגיעה אנושה ביכולת לדמיין

בזמן שאתם יושבים עם ילדיכם ומקריאים להם סיפור, הילדים נדרשים לעבד את קולכם למלים, לבנות תמונות מהתיאורים ולהחיות את הדמויות בראשם. תהליך זה לא מתקיים כשמאכילים ילדים בכפית בכל המידע.

היכולת להיות באינטראקציה

במהלך תקשורת דיגיטלית, המוח לא צריך להתאמץ להבין את כוונת האחר, לפרש רמזים בלתי מילוליים כגון הבעות פנים או שפת גוף, שהם הבסיס לאינטראקציה אנושית. האזור במוחנו האחראי לפירוש והבנה של אינטראקציות חברתיות אלו הן האונות הפרונטליות. התפתחותן תלויה בחשיפה לאינטראקציה בין-אישית.

אם הילד לא ייחשף למידה מספקת של אינטראקציה בין-אישית בגיל צעיר, היכולת להבין את האחר לא תתפתח כיאות, ואינטראקציות אנושיות ייהפכו למתסכלות. לכן ממליץ דו”ח הפדרציה העולמית לנוירולוגיה להפחית במשחקי מחשב, לעודד ילדים לשחק מחוץ לביתם עם ילדים אחרים ולהיות באינטראקציה גדולה ככל האפשר עם אחרים.

לא ניתן להריץ את המורה אחורה

הנייד מרגיל את הילדים לפתח העדפה לאינטראקציה שבה הכל נתון לשליטתם – אפשר להריץ קדימה, לכוון את עוצמת הקול או להיות חשוף רק למה שמעניין אותם, ללא צורך להתחשב בהעדפות האחר. להיות בכיתה עם עוד 30 ילדים, כשהילד נדרש להתאים את עצמו לקצב של כלל התלמידים, נהפך למשימה בלתי אפשרית.

בכיתה לא ניתן  להריץ קדימה או אחורה את המורה. הילדים המורגלים ברמת עוררות גבוהה חווים תסכול בסביבת בית הספר, הנמוכה בגירויים, ומתקשים להתאים את עצמם, מה שמשפיע על הישגיהם בלימודים.

בנוסף, ילדים שגדלים בסביבה טכנולוגית, מפנימים מגיל מאוד צעיר שכל פעולה שלהם מתוגמלת בתגובה מיידית. המוח מתמכר בקלות לצורת אינטראקציה שבה כל פעולה מקבלת חיזוק. ברגע שסכמה זו מתקבעת, הילד מצפה לחיזוקים גם בסביבה הפיזית. משזו לא ניתנת, הוא נהפך למתוסכל. חשיפה אינטנסיבית למסכים עלולה לגרום לשינויים ארוכי טווח במעגלי מערכת החיזוק, באופן המדמה תלות בחומרים ממכרים.

חשיפה למסכים מונעת בסיס הכרחי להבנת העולם

לא אחת יוצא לי לשמוע אמהות המתמוגגות מכך שילדם למד בגיל מאוד צעיר לשלוט במסך מגע. אך מחקרים הראו שגם כשנותנים אייפד לגורילה היא לומדת לעשות לו ‘סווייפ’. הורים רבים גם סבורים שהילדים לומדים מתוך חשיפה למידע, אך למידה מתרחשת בחיכוך כשהילד מאותגר על ידי הורה, מורה או ילד אחר. הזנה בשורה של עובדות אינה מלמדת.

לפי ד”ר אריק סיגמן, חבר באגודת הפסיכולוגים הבריטים, “הורים שחושפים את ילדיהם למסכים מונעים מהם לבנות את הבסיס שהכרחי להם להבנת העולם. היכרות מוקדמת מדי עם הטכנולוגיה היא בדיוק מה שימנע את פיתוח היכולות שהורים כל כך רוצים להשיג באמצעות הטאבלטים: יכולת ריכוז, יכולת קשב, תשומת לב, היכולת לקרוא אנשים, לתקשר איתם, להגדיל אוצר מלים – כל אלה ייפגעו”. 

נכון להיום בישראל, הורים וגורמים רלוונטיים במערכת הבריאות אינם מודעים לסכנות ההתפתחותיות של זמן המסך, ונחוץ קודם כל למלא חלל זה בידע. משרד הבריאות הישראלי מאמץ עמדות מעורפלות בנושא, וממליץ, בין השאר, “לאפשר לפעוט לצפות בתוכניות טלוויזיה מותאמות לגילו, רצוי בחברת מבוגר תוך הגבלת זמן הצפייה”.

אחרי שכל זה נאמר, חשוב לציין כי חשיפה למסכים אחרי גיל שנתיים, לפרקי זמן מוגבלים, יכולה להיות גם חיובית. נמצא שילדים שנחשפו למסכים היו מהירים יותר ללמוד שפה חדשה, לפתח קואורדינציה, זריזות ידיים ויכולת תגובה מהירה. הדגש הוא לדאוג לחשיפה מתונה ולמתוח קו ברור בין העולם הווירטואלי לעולם האמיתי.

שיתוף

חזרה לבלוג
דברו איתנו
close slider
אז במה אנחנו יכולים לעזור לכם?